החלטה בתיק רע"א 5934/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיא ר. אליעז) שלא לעכב את ביצוע פסק דינו של רשם בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הרשם ר' ארניה), לפיו חויבה המבקשת בתשלום של כ-250,000 ש"ח לידי המשיב.

2.        החברה הכלכלית לשירותי בניה (דובדבני) בע"מ, ניהלה אצל המשיב חשבון עו"ש. ביום 1.3.02 המחתה למשיב, על דרך שיעבוד, את הכספים והזכויות המגיעים לה מאת המבקשת בגין עבודות שביצעה עבורה, ואף הודיעה על כך למבקשת, שאישרה את ההמחאה. השיעבוד נרשם ברשם החברות. ביום 17.2.02 וביום 25.2.02 הודיעה המבקשת למשיב כי היא מאשרת לשלם לדובדבני סכומים המצטברים לכלל 250,000 ש"ח, וזאת עד ליום 10.5.02. משלא הועברו הסכומים, הגיש המשיב תובענה בסדר דין מקוצר  נגד המבקשת על סך זה.

3.        בבקשתה להתגונן, טענה המבקשת כי אין למשיב עילת תביעה ישירה כלפיה, כי לא חתמה על מסמכי ההמחאה, כי הזכות ששועבדה למשיב הינה זכות עתידית שאינה ניתנת להמחאה, וכי יש לה טענות כנגד ביצוע העבודות על ידי דובדבני ולכן לא קמה חובתה להעביר את הכספים. כבוד הרשם דחה את טענותיה, אחת לאחת, בהחלטה מנומקת כדבעי, שבסופה דחה את בקשתה לרשות להתגונן, ונתן פסק דין כנגדה.

4.        המבקשת ערערה לבית משפט השלום בראשון לציון, ולאחר שהועמדה על סדר הדין הראוי, הועבר ערעורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בערעורה שבה וחזרה על טענותיה בבקשת הרשות להתגונן. יחד עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשם, ובה טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן נזקה מתשלום פסק הדין גדול עשרת מונים מנזקו של הבנק בעיכוב התשלום עד למיצוי הערעור. לפיכך, ונוכח סיכויי הערעור הטובים, לדעתה, ראוי היה לעכב את ביצוע פסק הדין ולאפשר למבקשת למלא את תפקידיה העירוניים. לאחר תגובת המשיב לבקשה זו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשם. מכאן הבקשה לרשות ערעור, בה שבה המבקשת וחוזרת על טענותיה, תוך שהיא מטעימה את הנזקים שנגרמים לה עקב עיקולים שהוטלו על חשבונותיה לשם מימוש פסק הדין.

5.        דין הבקשה להידחות. כלל מושרש הוא בהלכה הפסוקה כי חיוב כספי בפסק דין אינו אמור, דרך כלל, להיות מעוכב בשלב הליך של ערעור אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות שאינן מתקיימות במקרה זה (ראה למשל ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב, פד"י נג(1) 187). יתר על כן, בענייננו מדובר בבקשת עיכוב ביצוע המגעת לפתחנו בגלגול שלישי. שאלת היישום הפרטני של החריגים לכלל המונע עיכוב ביצוע של פסק כספי אינה מסוג השאלות שיש בהן חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ולפיכך ככזו, אין היא ראויה להתברר בפני בית משפט זה בגלגול שלישי (ראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3), 123). למעלה מן הצורך יצוין, כי הן נוכח סיכויי הערעור, והן נוכח המבחנים המקובלים בפסיקה לשם עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא. אף טענת המבקשת לגבי מאזן הנוחות, לפיה מצבה הכלכלי נואש וכי היא אינה יכולה לעמוד בחובותיה לתשלום משכורות, אינה מתיישבת עם טענתה לפיה ברי כי תוכל לעמוד בנטל תשלום סכום פסק הדין אם יידחה ערעורה, ואף מבחינה זו לא היה מקום לחרוג מן הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשס"ד (4.7.04).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: